2 דקות קריאה

תערוכה מוזיאלית המציגה מבחר מייצג מ- 60 שנות יצירה

בעוד כשנה (2023) ימלאו לנסים זלאיט 100 שנים, מתוכן עסק במהלך למעלה מ-90 שנה באמנות, במיוחד בציור. נסים נמנה על דור האמנים שהגיעו לארץ כשהם מגובשים בדרכם האמנותית. הוא עלה בגפו מבגדד  בשנת 1951 בהיותו בן 28. בבגדד למד ציור ועסק ברישום וציור ריאליסטי. כישרונו נודע ברבים כבר אז. מבין הציורים המעטים שהצליח להביא עימו מוצגים בתערוכה זו ציור דיוקן ריאליסטי (דיוקן עזרא דלל, בצבעי שמן), ושני רישומים בעיפרון. העלייה ארצה הייתה לנסים פרידה וניתוק מכל אשר ידע והכיר, מצד אחד, ומצד שני - מעבר למצב של יחיד בתוך חברה זרה, החברה הישראלית, שהייתה עסוקה בבניית זהותה וקיומה כישות הבוראת את עצמה. המפגש עם הארץ החדשה ועם האמנות הרוחשת בה היה לאירוע המכונן בחייו. הוא עמד אז על סף מטמורפוזה – מימוש עצמיותו, בריאה עצמית מחודשת של תודעתו ועולמו, ברוח מגמות הציוויליזציה המערבית. בשנים 1958 – 1961 נסים למד ציור במכון אבני, כשמוריו היו יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי, בין האבות המייסדים של קבוצת "אופקים חדשים". ליבו הלך שבי אחר הרעיונות האמנותיים החדשים, העוסקים בשפת האמנות: האור הישראלי, הצבע, הקו, המירקם, הקומפוזיציה – רעיונות שכבר נפוצו  בעולם האמנות המערבי – תוך ויתור על הדימוי, הצורה, הגוף והנפח. האבסטרקט שלט בעולם האמנות המערבי ובאמנות הישראלית, סגנונות רבים התפתחו באמצעותו, ונסים נשאר נאמן לו מאז ועד היום, כשהוא מגלה וממציא ממוחו הקודח אין סוף יצירות מופשטות. בסטודיו שהקים לעצמו בקומת המרתף של ביתו, נמצא אוסף של מאות ציורים שיצר עד כה. בחרתי במופשט, מעיד נסים על עצמו, וזהו שמה של התערוכה הנוכחית שלו. כרטרוספקטיבה, מוצגת עבודה אחת מכל עשור, אשר מדגימה ומעידה על הגיוון האינסופי ביצירת האמן במהלך חייו. 

טקסט: ד"ר יהודית שפלן אוצרת התערוכה: מלינה גברעם