אמינות מול הלקוח


16 Nov

מעשה שהיה כך היה:
בתערוכה הראשונה שערכתי לאבי, הצייר נסים זלאיט, בגלריה, בימים שזלאיטארט הבית, לאמנות היה עדיין בגדר חלום, ביקשה ממני בעלת הגלריה לתת לה מחירון לציורים. כשהגעתי באחד הימים לגלריה ראיתי שהמחיר שרשום גבוה מהמחיר אותו נתתי. לשאלתי ענתה: "ברור, הרי אני צריכה לקבל עמלה ומע"מ אז זה נוסף למחיר שנתת". באותם ימים לא כל כך הבנתי במה מדובר אבל בתערוכה הבאה התופעה חזרה על עצמה. והאמת שלכל ציור בכל תערוכה נתתי מחירים שונים. מהר מאוד הבנתי שמשהו בהתנהלות הזו שלי אינו תקין. לא היה לי קריטריון כלשהו לקביעת מחיר פרט לעובדה שאם זה היה ציור שאהבתי אז מחירו היה גבוה יותר ממקבילו במידות, טכניקה ושנה וגרוע מכך, המחיר היה נכון רק לאותה תערוכה. גם הבנתי שהאמנים שסביבי נהגו באופן דומה אז אולי אמשיך בזה גם אני?
ההבנה שזה לא יכול להימשך הגיעה בסיועה הסמוי של חנות נעליים יוקרתית, בה נהגתי לרכוש במשך שנים רבות נעליים במחירים הנושקים לאלף שקל לזוג. יום אחד, שבוע לאחר שרכשתי זוג נעליים במחיר של מעל אלף ש"ח, עברתי וראיתי את אותו זוג בחלון הראוה ב40% הנחה. נכנסתי ושאלתי את המוכר מדוע לא יידע אותי, כשרכשתי מספר ימים לפני כן, שהמחיר עומד לרדת בימים הקרובים? תשובתו לא משנה הרבה. חשובה היתה יותר התחושה שאיתה נותרתי, "סידרו אותי". לא חזרתי יותר לאותה חנות בה הייתי לקוחה מרוצה שנים רבות.
אז מה זה קשור למחירי ציורים ותערוכות? 

עלתה בי המחשבה מה יחשוב מבקר בתערוכה שראה ציור כזה או אחר במחיר מסוים, וכעת הציור מוצג ומחירו שונה. מה יחשוב אותו רוכש שיגיע לסטודיו של אבי והמחיר שנציין בפניו יהיה נמוך יותר ממה שראה בתערוכה? וגרוע מכך, מה יקרה אם יוצג בפניו מחיר גבוה יותר? הרי לא היה לנו אז קריטריון לקביעת מחירים או מחירון קבוע. הבנתי שמצב כזה עלול בהחלט לקרות, ואוי לי ואבוי לי אם יקרה.
מהר מאוד החלטתי על פי איזה קריטריון לקבוע מחירים. כתבתי מחירון לכל הציורים הרבים של אבי, והיות שאיני יכולה לזכור כל כך הרבה ציורים ואת מחירם, אני פשוט נושאת איתי את המחירון לכל מקום (והיום זה די קל, הוא פשוט מצולם על הסמארטפון), ובכל פעם שאני נשאלת למחיר או נדרשת לתת מחיר של ציורים בתערוכה חיצונית, אני נותנת, תמיד, את אותו מחיר לאותו ציור. כשאני מציגה במקום שגובה עמלות מכירה, אני עדיין מבקשת שיציגו את אותו המחיר לרוכש הפוטנציאלי, ובמידה שהציור נמכר, אני משלמת את העמלה לגלריה או לאוצר או לסוחר האמנות, מתוך התשלום שקיבלתי עבור הציור. אני יודעת שייתכן שחולפת בראשך כרגע המחשבה "איזה פראיירית" אבל אני מעדיפה להרוויח פחות כמה שקלים ולשמור על עקביות, ובעיקר על אמינות מול הרוכש. לאורך זה זה מוכיח את עצמו.
אמינות = ערך
ערך=לקוח מרוצה
לקוח מרוצה=לקוח חוזר או מביא לקוחות אחרים
ובעיקר, אני חשה בטחון כשאני נשאלת למחירו של אחד הציורים. התשובה נמצאת, כתובה תמיד, ובהישג יד.

ילום מתערוכתו של האמן נסים זלאיט באכסדראות שרובר, תיאטרון ירושלים

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.