20 Dec
20Dec

"מתי יש תאריך פנוי?" 

השאלה נשאלה בחודשי השנה האחרונים ונגעה לקביעת תאריך לאירוע בגלריה, משותף לנסים זלאיט ואמן אורח.

"יש לי טראומה מפתיחת תערוכה קודמת שלי שירד אז גשם זלעפות ואנשים פשוט לא הגיעו".

קבענו תאריך ובבוקרו של יום האירוע, כמו גזירה משמיים אחרי שבוע בו שרר מזג אויר נפלא, החל לרדת גשם. כשהאמנית הגיעה ראיתי את האכזבה על פניה. "כמעט התקשרתי הבוקר לומר לך שאני מבטלת".

"מה דעתך שנדחה את האירוע בשבוע? חברה שלחה לי תחזית ובשבת אמור להיות קר וגשום". ההודעה הזו הגיעה בוואטסאפ מאמנית אחרת, מספר ימים לפני התאריך שנקבע לאירוע משותף אחר. אני מצידי הבהרתי שאני מקיימת את האירוע כמתוכנן והיא יכולה לבחור להצטרף או לא. לאחר מספר דקות הודיעה לי שהיא מצטרפת.

למה אני כותבת את זה?

למדתי במהלך השנים בהם אני מתפעלת את הגלריה שהתפקיד שלי הוא לעשות את מה שאני רוצה, יכולה ויודעת. שפירושו, אני רוצה לעשות אירועים בגלריה ואני יכולה לדאוג ולהוציא אותם לפועל. על אלה יש לי שליטה. ואני דואגת שהכל יבוצע על פי מה שתכננתי. על פי מה שאני, עם דגש על 'אני', תכננתי. יש לי שליטה על קביעת תאריך, יש לי שליטה על קביעת שעות קיום האירוע, יש לי שליטה על הדרך בה אני מפרסמת את האירוע, יש לי שליטה על ההחלטה את מי להזמין ובאיזה אופן, יש לי שליטה על הדרך בה אני רוצה להציג את העבודות באירוע. הבנתם את הרעיון (-:

וישנם תחומים עליהם אין לי שליטה. אין לי שליטה מי האנשים שיגיעו וכמה ואם בכלל, אין לי שליטה על המרחק או הזמן אותו יהיו להשקיע כדי להגיע לאירוע, אין לי שליטה על רצונם של המגיעים לרכוש עבודות ובודאי שאין לי שליטה על כיסם או ארנקם, ולא, אין לי גם שליטה על מזג האויר. 

אה, יש לי גם שליטה על הצורך להתכופף אל מול חששות מוכרים כל כך: יגיעו או לא יגיעו, ירכשו או לא ירכשו, ובעיקר מה יחשבו עלי אם אף אחד לא יגיע, מה יחשבו עלי אם אף אחד לא ירכוש כלום, ובעיקר מה אני אחשוב על עצמי, מה ארגיש.

אל מול החששות הללו הכי קל לומר: יאללה נבטל כי מזג האויר לא מתאים, כי שבת היום, כי שישי היום, כי בוקר היום, כי לילה היום, כי רחוק, כי קרוב, כי...

למדתי שאני לא מבטלת ולא דוחה אירוע, כל עוד זה תלוי בי.

למדתי שישנם תחומים בהם יש לי שליטה ושם אני עושה את הכי טוב שאני יכולה ויודעת.

ולמדתי שישנם תחומים שאין לי שליטה עליהם אז אני משתדלת להתנהל יחד איתם.

ומה בנוגע לשני האירועים עליהם כתבתי בתחילת הפוסט?

בראשון הגיעו ועוד איך. הגיעו מבקרים שהאמנית לא פגשה המון שנים והפתיעו בבואם.

בשני, אחרי ימים גשומים וקרים, כמו יד אלוהים היתה בדבר, השמש פצחה בבוקרו של יום השבת ונותרה עימנו כמעט עד לסיומו של האירוע. ובלי קשר, הגיעו המון חברים ומכרים שכיבדו את האמנית בנוכחותם.

ובצילום? זו אני בפתח הגלריה בבוקר השבת "הגשומה"

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.